בר לב יונית נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התובענה בנזקי רכוש לרכב השייך לתובעת ואשר היה נהוג על ידי בתה.

על פי כתב התביעה, משאית השייכת לנתבע 3 נמצאת ברשות הנתבעת 2 ונהוגה על ידי הנתבע 4, אשר הינו עובד של הנתבעת 2, נסעה לאחור מכיוון שביל עפר צדדי לכיוון כביש ראשי בו נהגה בתה של התובעת ברכב.

למשאית היה מכוון אשר כיוון את נסיעתה לאחור, ברגע מסוים סימן המכוון לנהג [הנתבע 4] לעצור, כדי לאפשר לתנועה לנסוע. נהג המשאית לא שם לב שהמכוון סימן לו לעצור והמשיך בנסיעה לאחור, תוך שהוא פוגע ברכב התובעת.

2.הוגשה חוות דעת שמאי, לפיה הנזק לרכב מהווה 90.58 אחוז מערך הרכב ולפיכך, הוא מוכרז כאובדן כללי. שווי הרכב על פי חוות הדעת הינו 11,254 ₪. סכום התביעה מורכב משווי הרכב, מניכוי 1,088 ₪ ניקוי שרידים והשכרת רכב בסך 2,880 ₪.

3.הנתבעת 1, הינה המבטחת של הרכב, והיא לא התייצבה לדיון ובפניי אישור מסירה עבורה לישיבת היום. מהנתבעים התייצבה רק הנתבעת 2. הנתבע 4 הגיש הודעה לצד ג' כנגד הנתבעת 2.

הנתבעים 3 ו-4 לא התייצבו לדיון, אך אין בפניי אישורי מסירה כדין אליהם לישיבת היום.

4.לאחר ששמעתי את התובעת, בתה אשר נהגה ברכב ונציג הנתבעת 2, באתי למסקנה כי על הנתבעות 1 ו-2 לשאת בנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה, כפי שיפורט להלן.

5.ביחס לאירוע עצמו, אין בפניי אלא את עדות הנהגת ברכב שנפגעה. על פני הדברים עולה מהעדות ומהנסיעה לאחור שאינה מוכחשת בכתבי ההגנה שהוגשו, כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג המשאית, הוא הנתבע 4.

מדובר בנסיעה לאחור של משאית וחובת זהירות מוגברת מוטלת על מי שנכנס בנסיעה לאחור משביל צדדי לכביש ראשי, בפרט כשמדובר במשאית.

6.בהעדר אישורי מסירה כדין כנגד נתבעים 3 ו-4, לא ניתן ליתן פסקי דין כנגדם.

7.הנתבעת 2 טוענת כי אין לחייב אותה בפיצוי בגין התאונה, הואיל והעמידה מכוון לנתבע 4 שהינו בעצמו נהג מקצועי ומנוסה.

8.אין מחלוקת כי הנתבע 4 היה עובד של הנתבעת 2 בעת קרות התאונה והתאונה קרתה תוך כדי עבודתו.

9.סעיף 13 (א) (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי מעביד יהיה חב על מעשה שעשה עובד שלו, אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו. מכאן, שעל פי הכלל האמור, חבה הנתבעת 2 בנזקים אשר נגרמו כתוצאה ממעשה הנתבע 4 שנעשה תוך כדי עבודתו.

10.סעיף 13 (ב) לפקודת הנזיקין קובע כי "רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה,

אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא – נאות של מעשה שהרשה המעביד".

המחוקק קבע כי גם אם מדובר במעשה לא נאות של העובד, הרי שהוא ייחשב כמעשה שנעשה תוך כדי עבודתו של העובד. אכן, לא כל מעשה של עובד במסגרת עבודתו ייחשב כמעשה תוך כדי עבודה לצרכי סעיף 13 (א) (2) לפקודת הנזיקין ואולם וודאי שנהיגה לאחור של משאית, גם אם נעשתה באופן רשלני, נכנסת בגדר סעיף 13 (א) (2) וסעיף 13 (ב) לפקודת הנזיקין.

מכאן, שבענייננו הנתבעת 2 חבה על המעשה שעשה הנתבע 4.

11.לעניין גובה הנזק – אני מקבל את האמור בחוות הדעת . לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 777 ₪. הסך של 2,880 ₪ עבור השכרת רכב אינו סביר בעיניי ואני מעמידו על סך של 1,000 ₪. יש להפחית סך 1,088 ₪ בגין שרידי הרכב. מכאן, שכלל הנזקים הינו 11,943 ₪.

12.משלא התייצבה הנתבעת 1 לדיון, התובעת רשאית לקבל פסק דין כנגדה.